מציאות חירום: אתגרי בני הנוער בישראל בצל המלחמה והמשבר הנפשי

ד”ר אמיר טל, חבר הנהלה ומדען ראשי, בית אקשטיין מקבוצת דנאל

השנה האחרונה נחרטה בזיכרון הקולקטיבי בישראל כשנה רווית אתגרים יוצאי דופן, במיוחד עבור הילדים ובני הנוער. אסון השביעי באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הציבו דור צעיר שלם במציאות מתוחה ורווית אי-ודאות. דו”ח שפרסמה לאחרונה עמותת “עלם”, בהתבסס על נתונים שנאספו מכ-3,000 בני ובנות נוער, מצייר תמונה מדאיגה על עומק ההשפעה של אירועים אלו על רווחתם הנפשית של צעירים בישראל.

תמרורי האזהרה: תמונת מצב מדאיגה

הדו”ח של “עלם”, אשר מתכתב עם נתונים נוספים מהספרות המקצועית ומהשטח, מבליט מספר מגמות מרכזיות שמעלות דאגה ומחייבות התייחסות דחופה מצד החברה והממסד:

– שימוש מוגבר באלכוהול ובסמים: 45% מהנוער דיווחו על צריכת אלכוהול, כאשר הנתון בקרב נערים מזנק ל-50%. בנוסף, 26% מהנוער דיווחו על שימוש בסמים, תופעה המשקפת את הניסיון של צעירים להתמודד עם מתחים, בדידות וחרדה באמצעות אמצעים מסוכנים.

– משברים רגשיים: כ-35% מהנוער מדווחים על תחושות של דיכאון וחרדה, נתון שמזנק ל-47% בקרב נערות. תחושות אלו פוגעות בתחושת השייכות, במעורבות החברתית ובהישגים הלימודיים של הצעירים.

– חשיפה לאלימות: כ-20% מהנוער חוו אירועי אלימות במרחב הציבורי, נתון שמגביר את תחושת חוסר הביטחון בקרב הדור הצעיר.

– נשירה ממסגרות חינוכיות: כ-30% מבני הנוער נמצאים ברצף נשירה – החל מחיסורים ועד הפסקה מוחלטת של לימודים. ניתוק ממסגרות חינוך וקהילה משאיר צעירים אלו חשופים לפגיעות חברתית ונפשית.

בני נוער עם אתגרים נפשיים: התמודדות בעין הסערה

בני נוער עם אתגרים נפשיים מוצאים עצמם בעין הסערה, כאשר המציאות היומיומית הקשה מציבה אותם במרכז משברים רבים המגיעים מכל עבר. המצב הביטחוני המתוח, יחד עם ההשלכות המתמשכות של מגפת הקורונה והמשברים הכלכליים, הפכו את ההתמודדות הנפשית של צעירים אלו למאתגרת במיוחד.
כחבר הנהלה ומדען ראשי בארגון המפעיל מסגרות חינוך מיוחד ושירותי דיור ותעסוקה לקבוצות מגוונות באוכלוסייה, אנו נחשפים להשפעות הרבות של לחצים אלו. תלמידים עם התמודדות נפשית משמעותית סובלים לעיתים מהחמרה בתסמינים כמו חרדה, דיכאון ובדידות, והשפעות אלו חורגות מעבר להם – הן ניכרות גם בקרב בני משפחותיהם, שמתקשים להעניק את התמיכה הנדרשת במצבים מורכבים אלו. הצטברות המשברים, ממגפת הקורונה ועד למלחמה, פוגעת ביציבות של מערכות התמיכה המרכזיות – חינוכיות, חברתיות ומשפחתיות – ומובילה לצורך דחוף במענים רחבים ועמוקים. במציאות זו, אנו מזהים את החשיבות של מעטפת טיפולית הוליסטית המשלבת תמיכה רגשית, חברתית וחינוכית. תמיכה זו חייבת להיות מותאמת אישית, נגישה, ורציפה, כך שהיא תענה על צרכים מידיים אך גם תתמקד במניעה ובבניית חוסן לטווח ארוך.

תקווה לשינוי: פעולות נדרשות להבטחת עתיד טוב יותר

על אף התמונה הקשה, אנו מאמינים שניתן לייצר שינוי משמעותי. שנת 2025 מסמלת הזדמנות לנקוט יוזמות חדשות ומעמיקות, אשר יעניקו לבני הנוער בישראל את הכלים הדרושים להתמודדות עם האתגרים הנפשיים, החברתיים והחינוכיים. בין הצעדים הנדרשים:

– הרחבת שירותי טיפול ותמיכה:
פיתוח שירותים מותאמים אישית לצרכים המגוונים של בני הנוער. שירותים אלו צריכים לכלול חלופות לאשפוז מלא, כמו מסגרות יום טיפוליות ובתים מאזנים, המספקים תמיכה מקצועית במקביל לשמירה על שגרת חיים. פתרונות כאלה יכולים להעניק לנוער מרחב בטוח להתמודד עם מצוקותיהם תוך שמירה על קשר עם משפחותיהם וסביבתם הטבעית. כמו כן, יש להגדיל את מספר אנשי המקצוע הזמינים, להנגיש שירותים אלו גם בפריפריה, ולשלב כלים טכנולוגיים מתקדמים שיאפשרו גישה מיידית ונוחה יותר לסיוע נפשי.

– יצירת מענים חינוכיים מותאמים:
השקעה במסגרות חינוכיות גמישות, שיאפשרו שמירה על רצף לימודי לצד מענה רגשי מותאם. מסגרות אלו עשויות לכלול תכניות ייחודיות בתוך בתי הספר, כגון קבוצות תמיכה חברתיות, סדנאות להתמודדות עם מתח וחרדה, וכן מסלולי לימוד אישיים המותאמים לקצב ולצרכים של כל תלמיד. חשוב גם להכשיר צוותי חינוך להתמודד עם האתגרים הנפשיים של תלמידיהם ולשלב פסיכולוגים ועובדים סוציאליים כחלק בלתי נפרד מהמערכת החינוכית.

– שיתוף פעולה בין רשויות המדינה, המגזר השלישי והמגזר העסקי:
שילוב כוחות בין כל השחקנים המשמעותיים בזירה – רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, ארגונים חברתיים וחברות פרטיות – יכול לייצר פתרונות רחבי היקף ומקיפים. שותפויות אלו יכולות להוביל לפיתוח תכניות חדשניות למניעה ולטיפול, מימון מענים חינוכיים וטיפוליים בפריפריה, ולבניית מערכות תמיכה המתמקדות לא רק בנוער עצמו אלא גם במשפחותיהם. שילוב המגזר העסקי בתרומות, בתמיכה טכנולוגית ובפיתוח פתרונות מבוססי בינה מלאכותית יכול להאיץ את התהליכים וליצור מענה מותאם לצרכים המשתנים.

– שימת דגש על מניעה ותמיכה מוקדמת:
פיתוח תכניות מניעה רחבות היקף, שיכללו הדרכה להורים, הכשרת מורים לאיתור מוקדם של סימני מצוקה נפשית, ושימוש במערכות דיגיטליות לזיהוי מצבים חריגים. מניעה מוקדמת אינה רק יעילה כלכלית, אלא גם חוסכת סבל רב ומסייעת לבני הנוער לשוב למסלול תקין מוקדם ככל האפשר.

– חיזוק תחושת השייכות והחוסן הקהילתי:
פיתוח תכניות המעודדות מעורבות קהילתית של בני נוער יכולה לחזק את תחושת השייכות והערך העצמי שלהם. פרויקטים כמו התנדבות, השתתפות בקבוצות תמיכה ופעילות חברתית יוצרים מרחב שבו הצעירים יכולים להביע את עצמם, לקבל תמיכה ולרכוש כלים להתמודדות.

לסיכום, שנת 2025 חייבת להיות שנה של עשייה, של תכנון לטווח הארוך ושל השקעה במשאבים הדרושים כדי להציב את הדור הצעיר בישראל במסלול של תקווה, יציבות והתפתחות אישית. ההצלחה תגיע משילוב כוחות רחב ושאפתני, כזה שיביא לשינוי אמיתי בשטח ויבטיח עתיד טוב יותר עבור הנוער שלנו.