כדי להרחיב את מודעות התלמידים להנות מהאומנויות ולהיות מעורבים ופעילים. יש לעודד ילדים עם לקויות למידה לעסוק במגוון פעילויות מתחום האמנות חוויות ויצירתיות (Parke 2012).
בעולם שבו הדימויים החזותיים הם חלק נכבד מעולמינו, הסמלים שאנו משתמשים בשפה החזותית יכולים לעזור לנו בהבנה של דברים. צילומים עשויים לעזור לנו לעשות זאת.
הצילום משחק תפקיד חשוב בחייהם החברתיים, התרבותיים והרוחניים של התלמידים, וזוהי הזדמנות ליצירת פלטפורמה חווייתית.
באופן כללי, ילדים אוהבים צילומים. נראה כי אהבה זו קשורה לתענוג לראות את עצמם משתקפים. הם מסוגלים לתעד את מה שהם רואים, את עצמם, את המשפחה שלהם, בעלי החיים שלהם, חברים ועוד.
המצלמה היא כלי פדגוגי רב עוצמה. היא מעניקה לילדים את האפשרות לראות דברים מנקודת מבט ייחודית על עצמם. השימוש במצלמה בלמידה רגילה ובמיוחד בחינוך המיוחד יכולה לצמצם פערים בתחומים רבים ולשמש כלי היכול לסייע בידי התלמידים ליקויי הלמידה ברכישת מיומנויות שהם מתקשים לרכוש בדרך הרגילה בשל מגבלותיהם. (Parke 2012)
כמעט לכולם יש מצלמה במכשיר הטלפון, המצלמה אינה כבר לא רק מכשיר של מומחים, בימינו המצלמה היא אחד הכלים הפופולריים ביותר.
הצילום מספק הזדמנויות כדי לעסוק בתחומי עניין של התלמידים. כלי שבאמצעותו יכולים תלמידים לבטא נושאים רלוונטיים המשפיעים על הקהילה שלהם ולעסוק באופן ביקורתי בעולמם.
התלמידים מסוגלים לתעד בקלות את מה שהם רואים, את המשפחה והעולם שלהם ולראות כיצד הם משתקפים בעיני מישהו אחר, ילדים יכולים ללמוד על עצמם ועל זהותם שלהם. השיתוף וההכרה בעת הדימוי הוויזואלי שלהם, מאמת אותם ואת האינדיבידואליות שלהם. הצילום מעניק לילדים חוויה מחזקת וזו מעין הצהרה “זו אני”. התמונות יכולות לספק דרך, גשר להתחבר לסובבים אותם ובמיוחד שלרבים מהם קשיים בתקשורת מילולית. שימוש בצילום יכולה להעשיר את חוויות הלמידה של התלמידים.

המצלמה היא כלי חשוב היכול לסייע בפיתוח מיומנויות בתחומים רבים:
– אוריינות חזותית, קריאה ופענוח תמונות חזותיות, הרחבת אוצר מילים. לימוד שפת הצורה הוויזואלית מובילה להעשרת הבנת האומנויות מבחינת תפיסה ויצירה כאחד. (Parke 2012).
– פיתוח אוריינות דיגיטלית, הקניה ויישום של אוריינות טכנולוגית, כחלק ממיומנויות המאה ה-21 הנדרשות לכל לומד ואזרח ומהווים מכלול מרכיבים חשובים לסל הכישורים של בוגר מערכת החינוך היוצא לשוק העבודה ולאזרחות הדיגיטלית. (רותם, א ואבני, ע’ 2016)
– טיפוח רגישות למרחב תוך כדי פעילות הצילום. פתח ליצירת חוויות מהנות ותכליתיות של אמנות ומדיה דיגיטלית שונות. לראות דברים שלא היו מודעים להם לפני השימוש במצלמה (Parke 2012).
– תמיכה בתחום החברתי, פעילות עם מצלמה יוצרת אווירה של פתיחות, של סובלנות ושל קבלה ויכולה לתרום לשינוי. בתהליך הקבוצתי נוצרים קשרים חברתיים, נוצרת קהילה. ומתפתחת תרבות שיחה דמוקרטית.
– חיזוק הדימוי העצמי, היכולת להצליח במהירות.
מרכיב נוסף שמעלה את הערך המוסף של הצילום ללמידה, לפיתוח מודעות ולעיצוב זהות הוא צילום דיוקן עצמי – “סלפי” (selfie, כמו התופעה בה מצטלמים בני נוער בתנוחות
אופייניות, עוויות פנים (Duck face) וכיוצא באלה (משרד החינוך המינהל למדע וטכנולוגיה, 2011). ה”סלפי” מזמן למידה על העצמי.
– פיתוח האחריות האישית- פעילות במצלמה מביאה את התלמיד להתמדה, שכן כדי להשלים פעילות צריך להתמיד ולשמור על המצלמה שהיא כלי יקר. (Parke 2012)
– חוויה אסתטית, כאשר דנים כיום באיכות הייחודית שמספקת האמנות למרחב הקיום האנושי היא משתמשת במושג חוויה אסתטית. האמנות היא תחום שאחד הדברים הבולטים בו הוא, החוויה האסתטית. (פרוגל וברחנא 2017)
– לעזור לתלמיד לבטא רעיונות, רגשות וחוויות חזותיות. לרבים מילדי החינוך המיוחד קשיים בתקשורת מילולית וכאן נוצר חלון הזדמנויות להתגבר על קושי זה. באמצעות מתן ביטוי לרגשותיו הוא לומד להתאים אותם למצבים ולגירויים מסוימים ולהגדיר בעזרתם את זהותו האישית
– הגברת המוטיבציה ללמידה קיימים גם מחקרים המוכיחים ששימוש בחומרים חזותיים. עובדות חזותיות עשויות לשפוך אור חדש על הנושא הנלמד ולספק שפע של נתונים חזותיים שיתרמו להבנת הנושא, יגבירו את המוטיבציה ואת תחושת המעורבות ויביאו להטמעת החומר הנלמד (Messaris אצל שליטא, פרידמן והרתאן 2011).
– הגברת שייכות – יציאה לצילום בסביבה הקרובה יוצרת מודעות ושייכות, למשל בהוראת אזרחות, תלמידים יצאו לצלם בעיר בנושא איכות הסביבה הם צילמו מפעלי מיחזור עירוניים, גינות ומפגעים, לאחר מכן נפגשו עם גורמים בעירייה והציגו את התמונות שצילמו. התלמידים הרגישו שיש בידם כוח להיות מעורבים.
– שימוש בצילום מאפשר לחקור ולחשוף מצב אמיתי שנצפה או חוויות של הצלם. למעשה, המשלב של תיעוד דוקומנטרי, קול אישי ומביע חוויה אישית.
פיתוח יכולת ניתוח האלמנטים החזותיים ויצירת הקשרים מסייעים לסטודנטים לקבל החלטות לגבי הצילומים הן מבחינת הקומפוזיציה, האור והתוכן של תצלום והן בבחינת הקשרים ואפשרות להשתמש בתמונה מסוימת להביע מצב מסוים, שיביע בדרך הטובה את החוויה שהם מתעדים. (פרוגל וברחנא לורד 2017)
רכישת כלֵי ביקורת שבאמצעותם יוכלו להבין מסרים גלויים וסמויים הקיימים במדיום החזותי. בעזרת כלים אלה הם יהפכו צופים ביקורתיים ולהפעיל שיקול דעת.
– בהיבט הארגוני – חברתי, כגון במוסד הבית ספרי, תיעוד ההתנהלות הארגונית באמצעות צילום מזמן שיח, למידה ארגונית, העמקת היכרות, גיבוש חברתי ושיפור תקשורת בין אישית. בכך מתאפשר פיתוח מודעות לתרבות הארגונית, הטמעת שינויים, תוך התאמה למציאות משתנה. לצילום ערך רב בפרסום מידע ושיווק הארגון.

מקורות:
– פרוגל, ש’ וברחנא לורד, ד’ .(2017), חינוך לאמנות: אסתטיקה ואתיקה חינוכית, הקיבוץ המאוחד מכון מופ”ת.
– משרד החינוך נייר מדיניות (2011). חינוך ראוי לאמנות. המזכירות הפדגוגית אגף א’ אמנויות.

– Parke S (2012) l Arts for Special Needs: Issues, Planning and Strategies