ישראל 2025: עתיד ההכלה והשוויון לאנשים עם מוגבלות

ד”ר אמיר טל, מדען ראשי, בית אקשטיין מקבוצת דנאל

בישראל חיים כיום כ-1.7 מיליון אנשים עם מוגבלות, המהווים כ-18% מכלל האוכלוסייה. מתוך קבוצה זו, כ-16% מבני 20 ומעלה מדווחים על מוגבלות תפקודית חמורה, ואילו בקרב בני 65 ומעלה נרשם שיעור של כ-47%. למרות שמערך השירותים והחקיקה הישראליים ביחס לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות נחשבים מהמתקדמים בעולם, קיימים עדיין פערים משמעותיים בשטח. בנוסף, התחום של שירותים לאנשים עם מוגבלות סובל ממשבר כוח אדם הולך ומחריף, שנובע משכר נמוך, עומס עבודה ותנאי העסקה שאינם אטרקטיביים. מלחמת “חרבות ברזל” העמיקה את המשבר בעקבות גיוס אנשי צוות למילואים או חוסר יכולתם להגיע לעבודה, מה שפגע בזמינות השירותים לאוכלוסייה הזקוקה להם. לאור הזדקנות האוכלוסייה ומצבי משבר נוספים אפשריים, המשבר עלול להחריף עוד יותר בשנים הקרובות. 

מטרת המאמר הנוכחי הנו לסקור בקצרה את מצבם של אנשים עם מוגבלות בישראל ולהציע אפיקים לשיפור בשנת 2025.

אתגרי היומיום: תפקוד, בדידות, הדרה ושביעות רצון

אנשים עם מוגבלות נתקלים בקשיים מיוחדים בכל הנוגע לתפקוד יומיומי. פעולות שגרתיות כגון הליכה, רחצה או בישול עלולות להפוך למשימה מורכבת עבור חלק ניכר מהם, כאשר כ-10% אינם יכולים ללכת או לעלות מדרגות ללא עזרה. לצד זאת, תחושת הבדידות פוגעת באיכות חייהם, שכן כ-15% מדווחים על בדידות לעיתים קרובות, בהשוואה ל-3% בלבד באוכלוסייה הכללית. נתוני שביעות הרצון מחזקים אף הם את הפערים: רק 29% מהאוכלוסייה עם מוגבלות מרוצים מאוד מחייהם, לעומת 47% באוכלוסייה ללא מוגבלות, עובדה הממחישה את הצורך בתמיכה רגשית, חברתית וקהילתית. האתגרים היומיומיים של אנשים עם מוגבלות כוללים גם סוגיות חברתיות עמוקות יותר כמו הדרה חברתית וסטיגמות שממשיכות להשפיע על חייהם. אחת התופעות הבולטות היא תסמונת ה Not In My Backyard (NIMBY), שבה תושבים בקהילות מסוימות מתנגדים להקמת מסגרות דיור או שירותים לאנשים עם מוגבלות בקרבת מקום מגוריהם, מחשש לפגיעה באיכות החיים או בערך הנדל”ן. תופעה זו לא רק שמקשה על יישום פתרונות דיור ושיקום, אלא גם מייצרת תחושת ניכור ובידוד עבור אוכלוסייה זו. בנוסף, סטיגמות חברתיות רווחות יוצרות חוסר שוויון בתעסוקה, בחינוך ובשירותים ציבוריים. רבות מהסטיגמות נובעות מדעות קדומות ומחוסר הבנה לגבי הפוטנציאל והיכולות של אנשים עם מוגבלות, מה שמעמיק את הפער החברתי ומונע את השתלבותם המלאה בקהילה.  

קשיים כלכליים ותעסוקה

אחד הקשיים המשמעותיים הבולטים הוא האתגר הכלכלי המכביד על אנשים עם מוגבלות. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עומד על כ-53%, לעומת 82% בקרב כלל האוכלוסייה, ורבים מבין המועסקים חוששים מאובדן מקום עבודתם. יתרה מזו, 45% אינם חלק מכוח העבודה כלל – נתון המעיד על פערים עמוקים בתחום התעסוקה. גם רמות ההכנסה נמוכות בהרבה ביחס לאוכלוסייה הכללית, כאשר כ-22% מהאנשים עם מוגבלות משתכרים פחות מ-5,000 ש”ח נטו בחודש, לעומת 11% בכלל האוכלוסייה. רק 28% מדווחים על הכנסה חודשית הגבוהה מ-10,000 ש”ח נטו, לעומת 40% בקרב יתר האוכלוסייה. כמעט מחצית מהאנשים עם מוגבלות אינם מצליחים לכסות את הוצאות משק הבית החודשיות, עדות ברורה למצוקה הכלכלית שהם מתמודדים עמה. 

השפעת מצבי חירום על אנשים עם מוגבלות

מלחמת “חרבות ברזל” הדגישה את הפגיעוּת הייחודית של אנשים עם מוגבלות באירועי חירום. זמני התראה קצרים וחוסר נגישות הובילו לכך שאנשים עם מוגבלות פיזית מתקשים להגיע למרחבים מוגנים, בעוד שאנשים עם מוגבלות שמיעה אינם תמיד מקבלים התרעה אפקטיבית באמצעות האמצעים הקיימים. המשבר הביטחוני גרר עלייה חדה במצוקה נפשית, כאשר 66% דיווחו על החמרה במצבם הרגשי בזמני משבר, ובמהלך המלחמה גדל מספר הפניות לשירותי בריאות הנפש במאות אחוזים. זאת ועוד, היעדר נגישות במרחבים חלופיים ומחסור בציוד מותאם פגעו קשות במפונים עם מוגבלות, שחלקם נאלצו לשהות בחדרים שאינם מותאמים. העלייה בפניות לעמותות למזון וסיוע כלכלי המחישה אף היא את עומק המשבר, בעוד קשיי הגישה לשירותים חיוניים הגבירו את התלות בעמותות ובגורמי סיוע חיצוניים.

ילדים ובני נוער  

טכנולוגיה

משבר כוח האדם בשירותים לאנשים עם מוגבלות

אחד האתגרים הבוערים העומד בפני תחום השירותים לאנשים עם מוגבלות הוא משבר כוח אדם הולך ומחריף. שכר נמוך, עומס עבודה כבד ותנאי העסקה שאינם אטרקטיביים גורמים לעובדים רבים לעזוב את התחום, בעוד עובדים חדשים נמנעים מלהצטרף אליו. מלחמת “חרבות ברזל” העמיקה את המשבר, כאשר חלק מאנשי הצוות נקראו למילואים או התקשו להגיע למקומות עבודתם בשל בעיות תחבורה. מחסור זה בכוח אדם הביא לעלייה בעומס על העובדים הנותרים ופגע באיכות השירותים הניתנים לאוכלוסייה הזקוקה להם. לאור הזדקנות האוכלוסייה וגידול בביקוש לשירותים, לצד מצבי חירום אפשריים נוספים, המשבר צפוי להעמיק אף יותר בשנים הבאות.

האתגרים וההזדמנויות לשנת 2025

שנת 2025 עלולה להחמיר את מצבם של אנשים עם מוגבלות, אך במקביל טמונות בה גם אפשרויות לשינוי חברתי מהותי. מגמות של יוקר מחיה, עליית תעריפי חשמל, מים וארנונה, והעלאת המע”מ, עשויות להכביד על הציבור כולו, ובפרט על אנשים עם מוגבלות שאינם מצליחים לכסות הוצאות גם כיום. קצבאות נכות שאינן מוצמדות למדד, לצד השיעור הנמוך של השתתפות בתעסוקה והחששות מפיטורים, צפויים להחמיר את הפערים הכלכליים. במקביל, תשתיות התחבורה הציבורית והמרחבים המוגנים עדיין אינם מתאימים דיים לצורכי אנשים עם מוגבלות. הדבר מקשה על השתלבותם החברתית והכלכלית, ומעמיק את הפערים בכל הקשור לזמינות שירותי בריאות פיזיים ונפשיים.

עם זאת, התגברות ההכרה הציבורית בצורכי אנשים עם מוגבלות והפיתוחים הטכנולוגיים מציעים פתח לשינוי. טכנולוגיות מתקדמות עשויות להקל על אנשים עם מוגבלות ועל הצוותים, בעוד ציוד מתקדם, כמו כיסאות גלגלים חכמים ורובוטים חברתיים, עשויים לשפר את איכות החיים ולהגביר עצמאות. גם המשך יישום החקיקה הקיימת בנושא עשויה לשפר את מערך השירותים הקיים. בנוסף לכך, השקעה בפרויקטים קהילתיים עשויה לצמצם את תחושת הבדידות, לחזק את תחושת השייכות ולתרום לחוסן החברתי. אם תכנון החירום הלאומי יעודכן כהלכה, ניתן יהיה להבטיח הנגשה טובה יותר של מרחבים מוגנים, אספקת ציוד מותאם והכשרת צוותים, כך שבאירועי משבר עתידיים לא ייפגעו האנשים עם מוגבלות במידה הקשה שנצפתה בעבר.

שיתוף הפעולה בין המגזר הציבורי, המגזר העסקי והחברה האזרחית יכול להוות מנוף אמיתי לשינוי עומק. במסגרת כזו, יש מקום להרחיב פרויקטים של הנגשה במרחב הפיזי והדיגיטלי, לעודד פתיחת דלתות תעסוקתיות באמצעות תמריצים כלכליים, ולהביא לפיתוח מערכות תמיכה רגשית ונפשית ייעודיות. האתגרים שמציבה השנה הקרובה לא בהכרח מחייבים החמרה במצבם של אנשים עם מוגבלות, אלא להיפך – אם ינוצלו ההזדמנויות הטכנולוגיות והמשפטיות העומדות על הפרק, ניתן יהיה לקדם חברה שוויונית וצודקת יותר.

לסיכום, שנת 2025 עשויה להתגלות כתקופה מכרעת בתולדות העשייה החברתית למען אנשים עם מוגבלות בישראל. על אף האתגרים הכלכליים והביטחוניים, יש פוטנציאל להפוך את המשברים הללו למנוע של צמיחה וערבות הדדית. כדי למצות את הפוטנציאל הזה, נדרשת התגייסות מלאה של הממשלה, המגזר העסקי והחברה האזרחית, שיתופי פעולה פוריים ושילוב ידיים למען הנגשה, תעסוקה, תמיכה נפשית והכלה חברתית רחבה. בעזרת התקדמות טכנולוגית, חקיקה נכונה והגברת המודעות הציבורית, ניתן לשרטט עתיד אופטימי שבו אנשים עם מוגבלות יהיו שותפים מלאים בחיים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של מדינת ישראל.