לקראת פיילוט לשילוב רובוטים חברתיים במסגרות דיור לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם: פוטנציאל, אתגרים ודרכי יישום

לקראת פיילוט לשילוב רובוטים חברתיים במסגרות דיור לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם: פוטנציאל, אתגרים ודרכי יישום

ד”ר אמיר טל וד”ר דיצה מורלי שגיב 

מערכות הרווחה והטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותי ובאנשים על הרצף האוטיסטי מתמודדות בעשורים האחרונים עם אתגרים רבים בינהם גם מחסור משמעותי בכוח אדם מקצועי. עלייה בשיעורי האבחון של אוטיזם, תוחלת החיים המתארכת והרחבת שירותי התמיכה יוצרים ביקוש הולך וגדל למטפלים, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק ואנשי חינוך מיוחד. במציאות זו, עולה הצורך בפתרונות יצירתיים שישלימו או יעשירו או יגוונו את השירותים הקיימים. אחד הפתרונות המבטיחים הוא שילוב רובוטים חברתיים. רובוטים אלה לא נועדו להחליף את המטפלים האנושיים, אלא לספק כלי עזר ייחודי שיאפשר למקבלי השירות ולאנשי הצוות להרחיב את טווח אפשרויות הטיפול וגם את התמיכה וההדרכה.
מטרתו של מאמר קצר זה הוא לתאר את הפוטנציאל והאתגרים בתחום, והוא נכתב לקראת ביצוע פיילוט ראשוני של שילוב של רובוט חברתי במסגרת דיור של בית אקשטיין לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. יוזמה לשילוב רובוטים בשירותי רווחה היא של משרד הרווחה והביטחון החברתי באמצעות אגף בכיר חדשנות וטכנולוגיות. מהלך זה הינו חלק ממהלך כולל של הטמעת טכנולוגיות מתקדמות בשירותי רווחה כאשר המטרה הראשונית היא לגוון ולהשלים שירותים למקבלי השירות באמצעות הטכנולוגיה. במסגרת הפיילוט נבחן השימוש ברובוט החברתי במספר מסגרות – מסגרות לקשישים, לנוער, מחלקה לשירותים חברתיים ומסגרות לאנשים עם מוגבלויות. הפיילוט יבחן פונקציות שונות בהתאם לאוכלוסיות יעד שונות של המשרד.

סקירה מחקרית ותיאורטית

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית במחקר בתחום הרובוטים החברתיים כאמצעי לשיקום, טיפול וחינוך בקרב אוכלוסיות עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם. מחקרים אמפיריים ברחבי העולם – בארה”ב, באירופה, ביפן ובישראל – מצביעים על פוטנציאל הרובוטים החברתיים ככלי עזר בתרגול כישורים חברתיים, תקשורתיים ורגשיים.
כחלק מתהליך הפיילוט הוכנה לבקשת המשרד עבודת סקירה מעמיקה על שימושים ברובוטים בעולם שירותי הרווחה. (צריך לצוטט ברשימת המקורות את הסקירה).

הספרות המחקרית מסתמכת על מספר תשתיות תיאורטיות:

1. תיאוריית הלמידה החברתית
לפי בנדורה, למידה חברתית מתרחשת באמצעות תצפית, חיקוי ומשוב. הרובוטים, המתוכנתים להציג התנהגויות ברורות וצפויות, מאפשרים למקבלי השירות ללמוד כישורים חברתיים בצורה הדרגתית ללא שיפוט או הפתעות לא צפויות. הרובוטים יכולים להדגים שיחה בסיסית, זיהוי רגשות ותבניות אינטראקציה קבועות.

2. תקשורת תומכת וחלופית
עבור אנשים עם קשיי תקשורת, רובוטים עם ממשקי תקשורת חזותיים וקוליים יכולים לספק מודלים לתרגול ושכלול יכולות תקשורת. רובוט יכול להציג סמלים חזותיים, לבחור אפשרויות מתפריט על מסך, לתמלל דיבור או להציג רמזים קוליים פשוטים. הדבר מאפשר לאנשים שאינם ורבאליים לתרגל אינטראקציה המגובה בשפה מותאמת לצרכיהם.

3. תיאוריית התודעה (Theory of Mind)
אחד האתגרים העומדים בפני אנשים עם אוטיזם ומוגבלות שכלית התפתחותית הוא הבנת מצבים מנטליים של אחרים – יכולת הידועה כ”תיאוריית התודעה”. הקושי לזהות כוונות, אמונות, רגשות ופרספקטיבות שונות של הזולת עלול להקשות על יצירת קשרים חברתיים הדדיים. רובוטים חברתיים, המציגים מגוון תגובות רגשיות ותקשורתיות ברמת מורכבות מותאמת, יכולים לשמש שלב ביניים לתרגול הבנה רגשית ומנטלית. הרובוט, בעזרת הבעות פנים פשוטות ותסריטי אינטראקציה ברורים, עשוי לסייע לאדם לפתח בהדרגה יכולת לייחס מצבים נפשיים גם לסביבתו האנושית בהמשך.

עדויות אמפיריות

מחקרים מצאו כי אינטראקציה עם רובוטים חברתיים עשויה לשפר כישורים חברתיים ולא-מילוליים, לעודד יצירת קשר עין, להפחית התנהגויות חזרתיות בלתי פונקציונליות ולהגביר מוטיבציה ללמידה. חלק מהמחקרים הראו גם שיפור ביכולת זיהוי רגשות והבנת רמזים חברתיים. בנוסף, ניסויי המשך מצביעים על כך שכישורים שנרכשו במהלך אינטראקציה עם רובוט עשויים לעבור הכללה הדרגתית לאינטראקציות עם בני אדם.

התאמה לאנשים על הרצף האוטיסטי

אנשים עם אוטיזם מתמודדים לרוב עם קשיים בהבנת רמזים חברתיים לא-מילוליים, כמו הבעות פנים וטון דיבור, בשימור קשב משותף ובהבנת כללים חברתיים משתנים. בנוסף, הם עשויים לסבול מעומס חושי בסביבות חברתיות, המקשה על השתתפות באינטראקציה שוטפת.
רובוטים חברתיים מציעים מספר יתרונות בהקשר זה:
• סביבה צפויה ויציבה: הרובוט פועל בתגובות עקביות וללא הפתעות רגשיות, מה שמעניק למטופל תחושת ביטחון.
• הפחתת עומס חושי: ניתן להתאים את עוצמת הקול, תדירות הגירויים והסגנון החזותי כך שלא יעמיסו על המטופל.
• למידה הדרגתית של כישורי חברה: באמצעות הרובוט, האדם יכול לתרגל זיהוי רגשות פשוטים (שמחה, עצב) כשלב ביניים לפני מעבר למגוון הבעות פנים אנושיות מורכבות.
• תמיכה רגשית בעת מצוקה: הרובוט יכול לזהות סימני לחץ ולהציע פעילות מרגיעה, כגון הוראות לנשימה או השמעת מוזיקה נעימה.

התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית

אצל אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קיימים לעיתים קשיים בהבנת מושגים מורכבים, עיבוד מידע חברתי ורבליזציה של רגשות. הרובוטים מציעים:

• פישוט מטלות וחזרתיות: הרובוט יכול לחלק משימות מורכבות לשלבים פשוטים, לחזור על ההוראות פעמים רבות ולספק משוב חיובי מידי.
• קצב למידה מותאם: ניתן להתאים את רמת הקושי, משך המשימה וסוג הפעילות ליכולות האדם, ולשנותם בהדרגה בהתאם להתקדמותו.
• עידוד מוטיבציה: העיצוב החביב, הקולות הידידותיים והמשוב החיובי מגבירים את המוטיבציה להשתתף בתרגול ולהתמיד בלמידה.

שילוב פרקטי בסביבה הטיפולית – ושיפור יעילות עבודת הצוות המטפל

הטמעת רובוטים חברתיים כחלק אינטגרלי מהצוות הטיפולי מסייעת לייעל את עבודת המטפלים ולסייע לה מיקוד במשימות מהותיות כאשר אחרות מושלמות על יחדי הרובוט. במקום שמטפל אנושי יחזור אין-ספור פעמים על אותה משימה, הרובוט יכול לבצע את התרגול החזרתי, לאפשר למטפל להתפנות למשימות הדורשות ניתוח מורכב, מעקב אחר התקדמות מקבלי השירות האחרים, או לפיתוח תוכניות טיפוליות אישיות.

דוגמה לתרחיש:
• שלב הכנה: המטפל מתכנן עם הרובוט תרגול זיהוי הבעות בסיסיות.
• שלב התערבות: מקבל השירות עובד עם הרובוט וחוזר על משימות זיהוי פנים מספר פעמים, עד שמפנים את המיומנות.
• שלב העברה: המטפל בוחן את ההתפתחות עם מקבל השירות, ומתרגל איתו את מיומנויות הזיהוי בסיטואציות חברתיות אמיתיות.

אתגרים אתיים וטכנולוגיים

לצד הפוטנציאל הרב, קיימים אתגרים שיש לתת עליהם את הדעת:
1. שמירה על פרטיות: הרובוטים יכולים לאסוף מידע על תגובות רגשיות והתנהגותיות. יש להגדיר נהלי אבטחת מידע, שקיפות מול המשפחות ומקבלי השירות, ועמידה בחוקי הגנת הפרטיות.
2. מניעת תלות והטעיה רגשית: יש להבהיר למטופל שהרובוט הוא כלי עזר בלבד, ולא תחליף ליחסי אנוש אמיתיים.
3. התאמה אישית ותחזוקה טכנית: התאמת תוכנה, עדכונים שוטפים, תחזוקה ותיקונים דורשים הכשרה טכנית ותמיכה לוגיסטית.

מעקב, הערכה ומחקר עתידי

הערכה מתמשכת של השפעת הרובוטים כוללת מדדים פסיכולוגיים, תצפיות התנהגותיות, שאלונים להורים ולאנשי צוות, ומדדים כמותיים ואיכותניים לתפקוד חברתי ותקשורתי. חשוב לבחון את השפעת ההתערבות לטווח ארוך, ואת יכולת העברת המיומנויות הנרכשות לסביבות חברתיות טבעיות. מחקר עתידי יתמקד בביסוס פרוטוקולים אחידים, בחינת אפקטיביות הרובוטים בקרב תתי-קבוצות של מקבלי שירות, והשוואה בין התערבויות שונות.

בטווח הארוך, שילוב רובוטים חברתיים עשוי להפוך לכלי משלים קבוע במגוון מסגרות חינוכיות וטיפוליות, ולהוות נדבך משמעותי בצמצום הפער בין דרישות הטיפול לכוח האדם הזמין. שילוב זה עשוי לשפר את איכות הטיפול, להקל על עומס המטפלים ולאפשר מתן תמיכה אישית ומותאמת יותר למטופלים, תוך העצמתם ושיפור השתתפותם החברתית. ככל שהטכנולוגיה תתפתח, הרובוטים יוכלו לספק למטופלים דרכים נוספות לרכוש כישורי חיים, לשפר אינטראקציה אנושית ולהשתלב בחברה באופן מלא יותר.

לסיכום

שילוב רובוטים חברתיים בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם מציע פתרון יצירתי ויעיל לאתגרים הנוגעים להתערבויות עם אנשים עם מוגבלויות וולהרחבת היכולת להעניק טיפול מותאם ואיכותי. הבסיס המחקרי והתיאורטי מצביע על פוטנציאל ממשי בשיפור כישורים חברתיים ותקשורתיים, העלאת יעילות של צוות מטפל והעלאת רמת המעורבות והמוטיבציה של מקבלי השירות. הצלחה ארוכת טווח דורשת המשך מחקר, פיתוח פרוטוקולים ברורים ועמידה בסטנדרטים אתיים. כך, בשילוב כוח אדם אנושי ומסור, עשויים הרובוטים החברתיים להוות פריצת דרך לטובת שילוב והעצמה של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם בחברה.


ד”ר דיצה מורלי שגיב הנה מנהלת אגף בכירה, אגף בכיר חדשנות וטכנולוגיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד”ר אמיר טל הנו חבר הנהלה ומדען ראשי בבית אקשטיין מקבוצת דנאל